מעוז צור ישועתי- פירוש המזמור לחנוכה על פי הקבלה 

ידוע שתפילת העמידה בנויה על ג' חלקים: חלק א: ברכות שבח גודל רוממות ה' ית'. וביאר רבינו בעל "הסולם" - בגשמיות אנו רואים: שהאדם טרם שמבקש את עזרת חבירו צריך שיהיו לכך שני תנאים: א' שביד חבירו לעזור. ב' שבאמת רוצה הוא לעזור. והענין נמשך מרוחניות. ולכן תקנו שג' הראשונות בתפילת העמידה מונות את שבחי השי"ת להראות את ב' הענינים: א' שבידו לעזור. ב' שברצונו לעזור. ולכן אנו אומרים מלך עוזר ומושיע ומגן, שהוא מלא אהבה אלינו, וחפץ להושיענו ולהעלותינו מן המצב שבו אנו נמצאים. וכמו"כ אנו מונים את תכונותיו - סומך נופלים ומתיר אסורים מחיה מתים, שנדע שביכולתו לעזור.
ב. אנו שוטחים את בקשתינו. ולכך הוא החלק שעל האדם להתבונן בתוך עצמו, לראות את חסרונותיו, ועי"כ יוכל להתפלל לה' על מילוי חסרונותיו. ג' אחרונות: כמשל לעבד שביקש בקשה מרבו וקיבל הבטחה שיעזרהו, והולך מתוך הרגשת תודה.
ובאר הרב אשלג זצ"ל שמזמור המעוז צור שנהגו לזמרו לאחר הדלקת נרות החנוכה בנוי ג"כ באותו אופן: "מעוז צור ישועתי לך נאה לשבח" - זהו החלק הדומה לג' ברכות הראשונות, שבו אנו אומרים שהוא ית' מעוזינו וצור ישועתינו, שרוצה ויכול להושיענו. ואחרי שהגענו להכרה הזאת, אנו מבקשים: "תכון בית תפילתי", שעי"ז אנו מקיימים בתוך עצמינו את בית התפלה. וזה חלק האמצעי דתפילת העמידה. ואח"כ אנו אומרים "ושם תודה נזבח", והוא בדמיון ג' הברכות האחרונות, שצריך לבטוח ברבו שיעזרהו, וטוב ליבו של אדונו הוא זה שינחה הדרך וימלא משאלותיו לטובה.
והנה כתוב בזוהר הקדוש עה"פ (שמות טו א) 'אז ישיר משה ובני ישראל', דהיה צריך לומר אז שר משה, אלא שצדיקים אומרים שירה לעתיד לבוא, כי אחר שביקשו בקשתם והביאו לפני השי"ת את כל חסרונותיהם, כיון שבטוחים הם בדבר רצון השי"ת לגרום טוב ועונג לנבראיו, לכן כבר אומרים שירה על העתיד לבוא, כי בטוחים הם שודאי מפי עליון לא תצא רעה והכל לטובתם.
בהמשך המזמור כתוב: "יוונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים ופרצו חומות מגדלי וטמאו כל השמנים". יוונים נקבצו עלי - נקבצו על האדם שיעבוד רק בשכלו, מדין התועלת וההגיון שבדבר בימי חשמנים - דוקא בזמן שהאדם מתעורר לעבוד את ה' במסירות נפש, משא"כ אם אינו מתעורר לעבוד בהתאמצות, אלא בחינת "מצות אנשים מלומדה" אז היונים אינם מתעוררים. אלא דווקא כאשר השי"ת קורא לאדם ומזמן אותו שיעבוד את עבודתו הנשגבה והנפלאה המביאה אותו לדביקות ה'.
והם פרצו חומות מגדלי, המגדל הוא מלא כל טוב, כפי שאמרו חז"ל במדרש בראשית (ב"ר ח' ה) שכאשר רצה הקב"ה לברוא האדם נמלך במלאכים, ואמרו לו הצרה הזו למה לך? הרי גלוי וידוע לפניך שיחטא!? אמר להם: משל למלך שיש לו מגדל מלא כל טוב, מה הנאה למלך שמילאו? והטוב הזה מכונה בשם מגדל שמראה על גדלות, שהוא גילוי אלקותו ית' לנבראים. וסביב זה יש חומה ששומרת את האדם שלא יעבוד עבודת הקודש מטעם תועלת עצמו אלא לתועלת ה', והיא חומת האמונה. שבכוונה תחילה עשה השי"ת שהאדם יצטרך לעבוד מתוך אמונה דווקא, ולא שתהיה מציאותו והשגחתו נגלית לנבראיו, כי בגילוי יש תענוג עצום ונפלא, וע"כ היו רוצים להיות עובדי ה' בלב ונפש, אבל מטעם אהבת עצמם, ולכן עשה השי"ת שתהיה הסתרה, עד שפעמים רבות נדמה ח"ו שאין משגיח ולהיפך מהקדושה, וכ"ז בכדי שנשתית כל עבודתינו על יסוד האמונה, שהיא נגד הרצון לקבל של האדם. ואז עבודתו ברוכה, ויעלה להתחברות ולדביקות בהמלך השי"ת. והיא החומה שומרת על המגדל, ששומרת כל הטוב, והיא לתועלת האדם. והם היונים, פרצו את החומה ורצו לנתץ את כח האמונה וללגלג על חשיבותו.
ועי"כ "טמאו את כל השמנים", ביאר רבינו בעל "הסולם": הבהירות והקירבה שהאדם מרגיש בתורה ומצוות מכונה בשם שמן. והם טימאו שלא יעבוד על בסיס אמונה, אלא על בסיס הידיעה. וכל האורות דקדושה מתעממים ונחשכים מחמת זה.
אבל "מנותר קנקנים נעשה נס לשושנים", וכפי שאמר אדמו"ר הרב"ש: נותר - היינו דבר מיותר, והדבר שנחשב מיותר אצל הגוף הוא העבודה והיגיעה נגד אהבה העצמית, וע"י שמתאמץ ללכת בדרך של נותר, עי"כ השי"ת מרחם ועושה נס לאדם ומכניע את קליפת היונים.
"חש??וף זרוע קדשך וקרב קץ הישועה". ביאור: זרוע - יד שפועלת כל הישועות. ומבקשים אנו שיחשוף את זרועו דהיינו הכח. והוא ג"כ לשון זריעה, כי הדרך היא שאור הקדושה מתגלה כזרע שמתפת?ח באטיות. ומבקשים אנו שיגלה שהקדושה שלטה בכל העת. הגם שנדמה שצד הטומאה יש לו שליטה וכח. אבל האמת שהשי"ת מנהיג הכל לצורך מטרת הגילוי. כל אחד לפי שיעורו, ואצל כל החברה באופן כללי.
"נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה" - דהנה ישנם כוחות הקדושה, ולעומת זה כח הטומאה המרכיב את הרצון לקבל הגופני של האדם, אשר מתחלק לשבעים תאוות, כנגד שבעים אומות. והנה בזוהר כתוב שהאדם הוא עולם קטן וכפי שיש בעולם שבעים אומות, ואומה ישראלית אחת קטנה כנגדם, כן הוא באדם. והישראל הוא ככבש??ה קטנה בין שבעים זאבים. וזהו שינקום הנקמה של אלה שרוצים להיות עבדיך, מרצונות שאר אומות העולם. דהנה האיש הישראלי חפץ לשעבד רצונותיו למקום, ולעשות רצונו כרצון הבורא יתברך, אבל המחשבות והתאוות ומיני החשך אשר מקורם באומות העולם, נלחמים בכל תוקף במגמה זאת. ומשתדלים לשעבד את האדם למאוויהם שלהם. וע"ז אנו מבקשים - נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה, אשר נמצאות בנפש האדם.
"כי ארכה לנו השעה ואין קץ לימי הרעה", כנתבאר, שמצד האדם אין קץ לימי הרעה, שהכל תלוי בעזרת ה'. "דחה אדמון בצל צלמון", שידחה בחינת הגוי שבתוכינו, ויתן שליטה להרוצים ללכת בצילא דמהימנותא. "הקם לנו רועים שבעה"- אלו השבעה שאנו מקבלים בסוכות, שהם השבעה מידות - הספירות דקדושה, שהם: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, שהן תהיינה שולטות בחיינו, ולא הרצונות של שבעים האומות העולם כנ"ל.